משחק ״לארוז את המחשבות״ כאינטגרציה אפשרית בין תיאוריית יחסי אובייקט לתיאוריה ההתנהגותית קוגניטיבית

תיאוריית יחסי אובייקט מתייחסת לקשרים המוקדמים שלנו עם דמויות משמעותיות אשר מופנמות אצלנו ומשפיעות על היחסים עם האחר לאורך החיים. הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית מתייחסת לקשרים המוקדמים שלנו ככאלה שיצרו אצלנו תהליכי למידה שדרכם לומד הילד לחשוב ולהתנהג בדרך מסוימת שמולידה שרשרת תגובות בינו לבין סביבתו. שתי התיאוריות מתייחסות להשפעה המכרעת של דמויות ההתקשרות ביחסים של האדם עם סביבתו לאורך החיים.

הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית (CBT) מתייחסת להתניות בקשרים עם הסובבים גם בהקשר של משחק. משחק שיש בו מרכיבים של הנאה, ספונטניות, יצירתיות ודמיון, מאפשר ליצור התניה חיובית וחיזוק הקשר הבטוח בין הורים וילדים, מורים ותלמידים, מטפלים ומטופלים (אפל, 2015). מעבר לתחושת קרבה ושייכות עם הסובבים, המשחק חיוני להתפתחות בשל תרומתו לרווחה הקוגניטיבית, הפיזית, החברתית והרגשית של ילדים ונוער, והוא גם הזדמנות אידיאלית להורים לתקשר באופן מלא עם ילדיהם.

דונלד ויניקוט, שהוא אחד המייצגים הבולטים של תיאוריית יחסי אובייקט, הדגיש את חשיבות המשחק בהתפתחות הילד וטען שמשחק מהווה היבט בסיסי של התפתחות פסיכולוגית בריאה, וכי חיוני שיהיו לילדים הזדמנויות לעסוק במשחק לא מובנה ויצירתי על מנת לפתח תחושת עצמי ויכולת ויסות רגשי. ויניקוט האמין שמשחק הוא פעילות טבעית וספונטנית לילדים, ושהוא מאפשר להם לחקור ולהתנסות בסביבתם בצורה בטוחה ותומכת. (ויניקוט, 1995) באמצעות משחק, ילדים מסוגלים להביע את רגשותיהם, לפתח את דמיונם וללמוד על עצמם ועל העולם הסובב אותם. הוא טען שמשחק הוא לא רק פעילות פנאי, אלא היבט חיוני בהתפתחות הילדים שצריך לתמוך ולעודד על ידי הורים, מטפלים ומחנכים. זאת ועוד, משחק מאפשר להתנסות ברגשות שונים, כמו כעס, פחד ועצב, וללמוד כיצד לווסת את התגובות הרגשיות בצורה בריאה והוא חשוב בכל גיל, גם בגיל המבוגר. ויניקוט האמין שמבוגרים צריכים לקבל הזדמנויות למשחק יצירתי ובלתי מובנה על מנת לשמור על בריאותם הנפשית ועל רווחתם. הוא טען שמשחק הוא דרך למבוגרים להתחבר לאני הפנימי שלהם, ולהיעזר ביצירתיות ובדמיון שלהם.

בשנים האחרונות, נושא המשחק וחשיבותו להתפתחות נוירו פסיכולוגית, נחקר רבות מזוויות שונות ונכתב עליו גם בהקשר של הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית (אפל, 2022).

מרכיב מהותי במשחק, המקושר במחקר להגברת החוסן הנפשי של הילדים וליצירת התקשרות בטוחה בין הורים לילדים, היא המשחקיות (Playfulness) המאפשרת לעבור מהעולם המאורגן, הנוקשה והמחייב המאפיין את עולם המבוגרים, לעמדת "כאילו"  ( Lester & Russel בתוך: אפל, 2022).

המשחקיות אינה קשורה לפרס או לניצחון אלא לעצם ההשתתפות בחוויה אקטיבית המלווה בעונג רב או בסיפוק כאשר לילד יש שליטה מלאה במציאות: בעצירתה לרגע, בשחרור מחוויות של מתח ולחץ, בביטוי יצירתיות וביצירת שפה ייחודית התורמת ליחסי קרבה, הרגעה וביטחון בקשרים עם אנשים קרובים גם בתנאים של לחץ ואי־ודאות (אפל, 2015; אפל 2017: אפל 2018 ; אפל וזוהר, 2021, אפל, 2022;  Cohen, & Bamberger, 2021; Cohen & Gadassi, 2021) . המאפיינים ההתנהגותיים והרגשיים של משחקיות מתייחסים להתנהגות ספונטנית המבטאת הנאה, שובבות, הומור, סקרנות, דמיון ויצירתיות והם תורמים להצלחה לימודית, פתרון בעיות, חילוף תפקידים, הפנמת כללים, חשיבה מחוץ לקופסה, חשיבה גמישה ורב־ממדית, כמו גם תחושת תקווה, חוסן נפשי ויכולת להתמודדות יעילה במצבי לחץ (Brown & Vaughan בתוך: אפל, 2022).

השגת היכולת למשחק סימבולי, בעיקר במצבי איום, דורשת מעורבות של מבוגר תומך שמאפשר לילד לחוות קשר בטוח תוך ויסות של עוררות רגשית והתנהגותית, ובליווי חוויה של שליטה וחשיבה אופטימית. באופן כללי, קשר מסוג זה עם מבוגר אחד לפחות הוא הגורם החשוב ביותר בקידום החוסן הנפשי של הילד. (Cohen & Bamberger, 2021; Masten & Narayan, 2012).

משחק ״לארוז את המחשבות״ מאפשר למטפל ולמטופל לחקור יחד את המציאות באופן משחקי, תוך הגברת  רגשות חיוביים כמו הנאה, שותפות, סקרנות, התעניינות, ערנות והתרגשות, מעבר לכך, המשחק המשותף בטיפול, מאפשר למטופל לטפח מיומנות משחקית ולחוות חוויות של קלילות, חופש, שובבות ואותנטיות. האני האותנטי יוצא לאור ומאפשר את חוויית הביטחון הבסיסית ש"נפלא להיות מי שאני" (אפל, 2018 ; אפל וזוהר, 2021).

אפל, נ. (2015). לדבר CBT עם הורים וילדים – מדריך למטפל ההתנהגותי – קוגניטיבי. הוצאת אח

אפל, נ. (2018). לדוג ענן. הוצאת אח

אפל, נ. וזוהר א. (2021). עץ הפלאים של לוני. שיטות הוצאת ספרים https://www.betipulnet.co.il/classifieds/lunis_wonder_tree

אפל, נ. (2022). על נזקי השימוש של הורים בסמארטפון ועל משחקיות כתשובה מיטיבה. בטיפולנט

ויניקוט,ד. ה (1995). משחק ומציאות. הוצאת עם עובד

Cohen, E., & Bamberger, E. (2021). ‘Stranger-danger’ – Israeli children playing with the concept of ‘Corona’ and its’ impact during the COVID-19 pandemic, International Journal of Play, 10:4, Pp. 420-436

Cohen, E., & Gadassi, R. (2018). The Function of Play for Coping and Therapy with Children Exposed to Disasters and Political Violence. Current Psychiatry Reports, 5; 20(5):31