קלפי הקול הפנימי ככלי השלכתי

הכרות ועבודה עם קלפים ככלי השלכתי הינו תחום מיוחד ויצירתי בפני עצמו. הקלפים משמשים כעזר, כמתווך טיפולי בתוך הקליניקה.

תחומי העבודה עם הקלפים כוללים טיפול בילדים ובמתבגרים המתקשים פעמים רבות להביע את עצמם באופן וורבאלי. דרך הקלפים נוצרות חוויות של ביטוי מילולי סמלי או מציאותי המובילות לחיזוק השליטה והבחירה בדרך חיים חדשה.

הקלפים אינם מעשה קסמים ואין הם מחוללים ניסים ונפלאות. אפשר לראות בהם הרחבה של ארגז הכלים בעבודתם של מטפלים, מחנכים. אנשי יצירה ומספרי סיפורים.

הקלפים בין אם משחקים בהם ביחידים ובין אם משחקים בהם בקבוצות, בעזרתם מרחיבים את מעגלי התודעה תוך שימוש בדימויים ובמטאפורות. בהעלאת הדימויים לתודעה אנו מכוונים את רצוננו מהחוץ כלפי פנים. וזאת כדי למצוא דרכים חדשות עבור עצמנו לשיפור הבריאות ואיכות החיים. תהליך יצירתי זה באמצעות הדימויים מאפשר לנו לפתח ערוצי חשיבה נוספים ולגלות בתוכנו תגובות רגשיות נוספות. תרומתם הגדולה של הקלפים מתבטאת בפיתוח תקשורת ללא ביקורת וללא תחרות. תקשורת בין אישית ותוך אישית.

היופי שבקלפים הוא שלא מדובר בקלפים המובילים למשחק תחרותי כמו "מלחמה", "טאקי" או "רמי" אלא הם משמשים כקרש קפיצה לממלכת הדמיון והיצירתיות. הם מגרים את המשתתפים לתקשורת ערנית עם עצמם ועם אחרים. לקלפים האלה אין פרשנויות מוכנות מראש מחוץ לאתגר המשחקי. המשתתפים מתבקשים לפרש את הקלפים בעצמם ולתת להם משמעות ייחודית המתאימה לרגע ההווה ולמצב המשחק. הראייה של הקלפים והפרוש שלהם מתבססת על העיקרון החשוב האומר כי כל מה שהמשתתף רואה בקלפיו תקף ואין אחרים רשאים לפרש אותו.

כדי ליהנות ולהבין את המשחקים האסוציאטיביים עלינו להשתחרר תחילה מתפיסות קודמות ביחס לאופן שבו יש לשחק עם הקלפים. כנגד ההרגל של משחקי קלפים תחרותיים, מנגנון המשחק בקלפים ההשלכתיים כרוך בשיתוף פעולה ובתהליך הדדי של כל הצדדים. חשוב לזכור שהקלפים מתעוררים לחיים רק בעזרת המשתתפים ומתוך עולמם הפנימי.

עולמם הפנימי של מתבגרים הוא עולם מלא תהפוכות ושינויים. עולם רצוף בקונפליקטים בין ההתחייבות למשפחה לבין האתגרים החברתיים העומדים בפניהם. מתבגרים רבים חשים בלבול בתקופה זו. הם נוהגים להתרחק מהמשפחה התומכת ולחפש את קבוצת השייכות שלהם בין החברים. חלקם אף חשים כי דור ההורים הוא דור מיושן שלא מבין את דרכם. השימוש בקלפים עבור מתבגרים מהווה חיבור בין העולם הילדי – המשחקי שהשאירו מאחוריהם לבין עולם המבוגרים אליו הם שואפים. במשחקי הקלפים הם פוגשים את עולם התכנים המבולבל ויוצרים בו סדר בעזרת השימוש הלא מודע דרך התת מודע. החיבור בין העולם הפנימי דרך דימויים ומטאפורת אל עבר העולם החיצוני, עוזר להם לערוך סדר בתוך הכאוס הפנימי המאפיין את  גיל ההתבגרות.

לא רק מתבגרים נתרמים ממשחק בקלפים, גם מבוגרים שעולמם המילולי נחסם בפניהם מצליחים להביע את עצמם דרך דימויים ותמונות.

 עולם האגדות, הסמלים, הדימויים הנו עולם אוניברסאלי – עולם שמחבר אליו בני אנוש בכל גיל.  מבוגרים רבים חשים משיכה לעולם המשחק, תחושת נוסטלגיה זו מאירה בתוכם את ההנאה הטמונה בשימוש בקלפים.

המשחק בקלפים מאפשר ליחיד לפגוש את העולם הפנימי שבו והעולם החיצוני לו, הוא כולל את הפן השלילי והחיובי. במילים אחרות  הקלפים עוזרים לנו להתייחס אל עצמנו בכבוד, הם מציעים לנו מבט נוסף ודרך התבוננות רחבה יותר על תהליכי החיים שלנו.

קלפי האסוציאציה מסוגלים בקלות לגרות את המשתתפים לדבר על עצמם, בהנחה שהם אומנם רוצים להיות מעורבים אישית במשחק וליצור קשרים עם יתר המשתתפים.

המפגש עם הקלפים נועד כדי לעורר בנו חוויה עמוקה, החיבור בין המילה לתמונה מעורר בנו תגובה אישית המשקפת את מצבנו המיוחד בחיים באותה עת. קלפים אלה פותחים דלת, צוהר לחדר שבו "אני" "העצמי" שוכן ומאפשרים לנו לגלות את פנימיותו. הקלפים מהווים גשר טיפולי כאשר המגע עם הקלף המוחשי מאפשר מגע עם הפחד או הכאב הפנימי. במקרים בהם הסיפורים שלנו תקועים הקלפים הופכים לכלי עזר משמעותי בין המטפל למטופל. לקלפים יש כוח עוקף חרדה.

החיים של כולנו רצופים בסיפורים, ארגון החוויות הראשוניות של כל אחד מאתנו אינו מילולי, הוא שייך לחודשים ולשנים הראשונות בחיינו. אותם זיכרונות ראשונים מסודרים כתמונות בזיכרון שלנו. את מלוא העוצמה הרגשית, את חרדותינו הקיומיות הראשוניות, את הגנותינו, את מנגנוני הפיצול שחווינו, חווית חרדת הנטישה שחשנו – את אותן חוויות ביססנו בדימויים חזותיים. דימויים אלה עולים וחוזרים במפגש עם הקלפים ולעיתים אף מפתיעים את השחקן/ המשחק/ המטופל עצמו.

הקלפים מאפשרים דפדוף בעולם התמונות שלנו, עולם הניגודים והקונפליקטים. הניגודים דרים יחד במרחב המטפורי של חפיסת קלפים אחת. מטרת המפגש עם הקלפים הוא לברוא סיפור חדש בעל עוצמה חיובית.

סיפורי החיים שלנו קשורים בתפיסה ובפרוש שאנו נותנים לאירועים בחיינו. כל אחד מארגן את אירועי חייו באופן פעיל. איננו נוטים לתפוס את האירועים על פי עוצמתם האובייקטיבית. אלא אנו מבנים ומארגנים את סיפור חיינו על ידי השמטת עובדות מסוימות, צמצום של עובדות כואבות, ובמקביל העצמה והגדלה של אירועים נבחרים אחרים. תהליך התפיסה הפעילה הזאת מתבצע על פי העמדות הבסיסיות שגיבשנו בילדותינו, ואנו זוכרים היטב את האירועים המתאימים לעמדות שלנו, ושומטים מזיכרוננו את האירועים הסותרים את העמדות המוקדמות האלה.

חשיפת הדמויות המשמעותיות משנות הילדות, ההיכרות עם מערכות היחסים והרגשות שהיו שם, נותנים לאדם אפשרות להבין טוב יותר את התנהגותו ואת רגשותיו בהווה.