אני אורית ברעם, נשואה, אמא לשלוש בנות מדהימות, כולן עוסקות בתחום הטיפול. 
הכל החל בהיותי תלמידה בבה"ס היסודי, מצאתי עצמי נמשכת לילדים "אחרים", "מיוחדים", "שונים". התחברתי במיוחד עם קבוצת ילדים לקויי שמיעה שלמדו בכיתה מקבילה. ילדים אלו קיבלו אותי כפי שאני והתחושה הייתה הדדית, מצאתי בהם חברי אמת.
החיבור שנוצר אצלי לילדים שהתמודדו עם קשיים היה טבעי, נוצר קשר מיוחד בינינו. עד אותה שנה בה נחשפתי לכיתת לקויי השמיעה, לא הרגשתי מובנת, המפגש המיוחד איתם היה מפגש של "אחים לצרה" הקשר התמים של ילדה שמחפשת קשר/ תקשורת החל שם. הצורך הבסיסי להיות משמעותית, נאהבת, שייכת ובעיקר הידיעה שאני רצויה נטעה בי כוחות. נשבעתי לעצמי שבעתיד אעשה הכל כדי לעזור לילדים לקבל כלים שיעזרו להם להרגיש שייכים, נוכחים ומובנים בעולם של ה"גדולים".
בנוסף, התמודדתי עם קשיים לימודיים והפרעת קשב לא מאובחנת, אז ילדים כמוני קיבלו את הכינוי "הדיסלקטיים" ההתמודדות עם שונות גרמה לי להסתכל על העולם בצורה אחרת ובאופן הישרדותי. סיטואציות החיים שחוויתי סייעו להתפתחות החלק היצירתי שבי ע"י פיתוח חשיבה אינטואיטיבית ומציאת פתרונות באופן שונה מהסביבה.
השנים עברו, הפכתי לגננת, מצאתי שעולם הילדים הוא עולם כנה, מרתק, תמים, לעיתים כואב ואכזרי ובכל זאת היופי שיש בכל ילד והסקרנות להכיר, ללוות אותם קסמה לי. התשוקה להיות חלק מעולמם של ילדים הובילה אותי בסופו של דבר להיות אשת חינוך ובהמשך אשת טיפול. גם שם חיפשתי את הייחודיות, בחרתי לעבוד בעיקר עם ילדים המתמודדים עם קשיי התנהגות/ קשיים רגשיים ונפשיים – חיפשתי דרך לעולמם.

דרכים רבות יש ליצירתיות להביא את עצמה, אחת מהן הייתה הרצון שלי להיחשף באמצעות משחק ודרמה ולספר את הסיפור שלי: הצגות היחיד בהן הופעתי עסקו בתחומים טיפוליים, אחת ההצגות מתארת את ההתמודדות שלי לאורך שנות ילדותי מנקודת מבט של ילדה בהקשר הבן דורי. החשיפה, הבמה, הסיפור נטעו בי כוחות.
תגובת הקהל, מחיאות הכפיים והעידוד לימדו אותי שליצירתיות אין גבול. כך הגעתי ללמוד טיפול באמצעות אומנויות.
כמטפלת, יש לי אחריות גדולה לילדים ומבוגרים שמאפשרים לי להיות חלק ממסע החיים שלהם. תפקידי להוביל, ללוות, לגלות משאבים, חוסן וכוחות וביחד למצוא את הדרך המתאימה לכל אחד ואחת.. לאורך שנות עבודתי כמטפלת, יצרתי דגמים רבים של משחקים בקליניקה, כאלה שעזרו לי ולמטופלים שלי להבין טוב יותר אחד את השנייה. מצאתי כי היכולת לטפל מתוך הנאה ומשחק היא הדרך בה אני רוצה ליצור וליצר.